משלבים הילוך

אתם נהנים לנסוע במכונית, אם כי בסופו של דבר, היא נועדה לשרת אתכם ולקחת אתכם באמינות, נוחות וגם בחיסכון, מנקודה אחת לנקודה אחרת. על המנוע שלה בוודאי כבר יצא לכם לשמוע – לפחות נתונים כלליים. בכתבה זו, רצינו לספר על משהו שהוא אולי נחבא מעט אל הכלים, אך משמעותי ביותר בהתנהגות המכונית שלנו וגם בהתנהגות שלנו: התמסורת, או בשפת העם, הגיר.

ללא ידיים

אתה משלב ל-DRIVE, לוחץ על דוושת התאוצה, ומתחיל לנהוג. כמה פשוט זה יכול להיות? אכן, מרבית המכוניות בארץ בנות השנים האחרונות הן בעלות גיר אוטומטי סטנדרטי. הכוונה לגיר פלנטרי, כזה שמצויד בהרבה גלגלי שיניים, וכולל שלושה עד שמונה הילוכים אוטומטיים שונים. רצוי לדעת, כי ככל שישנם יותר יחסי העברה לתמסורת – כלומר, יותר הילוכים בגיר האוטומטי – התוצאה היא לא רק החלפה מדויקת יותר של הילוכים בהתאם למצב הכביש והרכב, אלא בעיקר חיסכון משמעותי בדלק, וירידה בבלאי של המנוע, שאינו מחויב לעבוד בסל"ד גבוה לאורך זמן. גירים אוטומטיים אחדים מצוידים במנגנוני "טיפטרוניק" המאפשרים שליטה ספורטיבית יותר על סוג ההילוך, באמצעות תפעול ידני, בדרך כלל עם מנופים שממוקמים בסמוך להגה. אז אמרנו, גיר אוטומטי זה פינוק. וזה היתרון המרכזי. אבל, גיר אוטומטי גורם לצריכת דלק גבוהה יותר מאשר גיר ידני. גיר אוטומטי, הוא מנגנון מסובך ועדין שדורש לעיתים תיקון, שיפוץ או החלפה בעלות מאד מאד גבוהה. זאת ועוד, ישנם גירים לא חכמים במיוחד, ואף סוררים: נזכיר את הגיר AL4 שבו עושות שימוש כבר שנים רבות המכוניות של סיטרואן, פיג'ו, וגם המתחרה רנו. כאן, תפעולו הלקוי של הגיר פשוט מחבל בחדוות הנהיגה, מחליף הילוכים באופן לא נכון ואף מסרס במקרים רבים את כוחו של המנוע.

רציף זה טוב?

יותר ויותר מכוניות כוללות כיום גיר אוטומטי רציף (CVT – ר”ת  Continuously Variable Transmission ): אף הוא אוטומטי, כלומר חוסך מהנהג את הצורך בהחלפת הילוכים ידנית. אבל, כאן אין גלגלי שיניים. העסק בנוי מצמד קונוסים ורצועה או שרשרת סובבת ביניהם, ולמעשה יש כאן אינספור יחסי העברה שמשתנים בהתאם לסל"ד ולתנאי הדרך, ומקנים העברת הילוכים חלקה ואגב כך חוסכים בדלק. כשמאיצים את המכונית, סיבובי המנוע קבועים בשעה שיחסי ההעברה גדלים ועימם מהירות המכונית. יש מקטרגים לגיר הרציף, שסולדים מהתנהגותו, מהיעדר תחושה של כוח, וכדומה. דוגמאוטת למכוניות המשתמשות בגיר אוטומטי רציף: הונדה ג'אז, ניסאן מיקרה (סופר-מיני ); מיצובישי לאנסר, רנו פלואנס (משפחתיות קומפקטיות); סובארו B4, טויוטה אוונסיס (משפחתיות גדולות / מנהלים); טויוטה ספייס-ורסו, רנו סניק (מיניוואנים); מיצובישי אאוטלנדר, טויוטה ראב4, ניסאן ג'וק, ניסאן קשקאי (פנאי-שטח / קרוס-אוברים); אאודי A6, דודג' קליבר (סלון); טויוטה פריוס, לקסוס CT200h (היברידיות) – רשימה חלקית.

עולם של רובוטים

בוודאי שמעתם על המונח "גיר רובוטי", ודווקא לא בהקשרים חיוביים. המדובר כאן בתמסורת ידנית לכל דבר ועניין, שמצוידת במערכת אוטומטית אלקטרונית להחלפת הילוכים – אם תרצו, גיר ידני שבו יד זעירה מבצעת עבורכם את מלאכת החלפת ההילוכים. בפועל זה נשמע נהדר, וניתן ליהנות משני העולמות (הידני והאוטומטי) גם יחד. אבל, הטכנולוגיה שפותחה באירופה לא תמיד עובדת חלק – הרבה ישראלים טעמו בעבר טעם מר מהתנהגות הגיר הרובוטי של מכוניות טויוטה, למשל (יאריס וקורולה). מה החסרונות? לעיתים, החלפת ההילוכים אינה מעודנת, ואם הנהג לא מרפה מדי פעם מדוושת התאוצה, הנסיעה תהייה מאד לא נעימה. במכוניות אחדות, צריך לבלום ולבצע מעין זינוק בעלייה – ממש כמו במכונית בעלת גיר ידני. אבל, זו הייתה נחלת ההיסטוריה. מרבית הגירים הרובוטיים ב-2011 מאפשרים שימוש מהנה ונעים, וגולת הכותרת היא החלפת הילוכים מדויקת וללא ידיים, אגב חיסכון משמעותי בדלק. למעשה, הגיר הרובוטי המודרני הוא המכלול החסכוני ביותר מכל שיטות החלפת ההילוכים שמנינו בכתבה זו – חסכוני יותר אפילו מידני! דור הגירים הרובוטיים כפולי המצמד של קונצרן פולקסווגן המכונה DSG למשל ( שוכן במכוניות פולקסווגן, אאודי, סקודה וסיאט), מציע שימוש יעיל וחכם, חיסכון בדלק והחלפת הילוכים מהירה וטובה. שורה תחתונה: חובה על הנהג לבצע נסיעת מבחן במתארי כביש שונים על מנת לבדוק אם מכונית בעלת גיר רובוטי אכן נעימה לשימוש ומתאימה לו.

עבודה ידנית

פעם, בעבר הרחוק, ולמעשה עד תחילת שנות התשעים, שלטו המכוניות בעלות הגיר הידני. מרבית הסיכויים שכל ישראלי שהוא כיום מעל גיל 30, למד נהיגה באמצעות מכונית בעלת גיר ידני. להחליף הילוכים ביד ימין אגב לחיצה על המצמד ברגל שמאל? יהיו שיאמרו שזה ארכאי, מסורבל, מעייף. ומה עם חוסר הנוחות בפקקים? אז בואו נסבר את האוזן: בערי אירופה הגדולות והצפופות, ישנם פקקים לא פחות גדולים ומעצבנים מאשר במדינתנו הקטנה. ובכל זאת, רבות מהמכוניות באירופה מצוידות בגיר ידני, גם מכוניות פאר! למעשה, ביבשת הקלאסית, גיר אוטומטי זו כמעט מילה גסה, ונחלתם של מיעוט – בעיקר קשישים או נכים. האירופאים הבינו כבר מזמן: בשביל לשלוט במכונית כמו שצריך, להרגיש אותה כמה שיותר ולקבל ממנה את המקסימום, נדרש גיר ידני. לגיר ידני יתרונות רבים: ראשית, הוא מאפשר למנוע לתת את מלוא תפוקתו, ואין איבוד כוח עקב התאמת הילוך לא מדויק. זו אגב הסיבה מדוע מכוניות ספורט או כאלו בעלות אופי ספורטיבי, יהיו כמעט תמיד בעלות גיר ידני. יתרון חשוב נוסף טמון בחיסכון בדלק, שעומד על אחוזים ניכרים ביחס לגיר אוטומטי. יתרון נוסף טמון באמינות הגיר הידני: תמסורת ידנית נוטה לשבוק חיים הרבה אחרי גירים אוטומטיים, וכך גם המצמד. במקרה הגרוע, מחליפים מצמד אחת למספר שנים, בעלות יחסית זניחה. אבל, עם ישראל חובב הפינוק זנח כמעט לחלוטין את הגיר הידני, והנ”ל נשאר נחלתם הבלעדית של טנדרונים, מכוניות מסחריות, ורכבי לימוד נהיגה… שנת 2011 מהווה שנה של קמבק מזהיר – הרצון למכוניות זולות וחסכוניות עם אחזקה זולה, הניב שלל מכוניות בעלות גיר ידני. בקטגורית המיני למשל, שהיא הזולה והחסכונית ביותר ומציעה מכוניות קטנות, כל המכוניות מוצעות עם גיר ידני. יתרה מכך, שברולט ספארק למשל, מוצעת עם גיר ידני בלבד! כיום, תוכלו לרכוש גרסה ידנית במכוניות גם מקטגוריות גדולות יותר ( סופר-מיני, משפחתיות, קרוסאוברים וכו').