מדריך קצר למתעניינים ברכישת ביטוח רכב

כיום אין נהג שלא רוכש ביטוח רכב שיגן עליו במקרה של תאונה או אסון ויכסה את כל ההוצאות הכרוכות בביצוע התיקונים ובפיצוי הנפגעים. מאמר זה עוסק בסוגי הביטוחים לרכב הקיימים כיום בשוק ומצייד את הקורא בכמה טיפים שיאפשרו לו למצוא את "עסקת החבילה" הביטוחית המשתלמת ביותר.

הדאגה מפני מה שטומן בחובו העתיד היא טבעית ביותר. הלא נודע מפחיד ויוצר תחושה של חוסר ביטחון. כדי להתמודד עם תחושה זו ועל מנת להכין עצמנו לעשוי לבוא אנו מנסים למזער את חוסר הידיעה ולהגדיל את מידת השליטה בחיינו. שוק ביטוחי הרכב, וענף הביטוחים בכלל, הוא אחד מהביטויים המרכזיים לאופן שבו אנחנו מנסים למצוא קצת רוגע ושלווה במציאות בלתי צפויה. בתוך ההקשר הזה, הפך ביטוח רכב לאחד מסוגי הביטוחים הנפוצים בישראל. אילו סוגים של ביטוח רכב קיימים כיום? כיצד רוכשים ביטוח משתלם ולאיזו חברת ביטוח כדאי לפנות? מדריך זה יספק תשובות לכל השאלות המטרידות.

סוגי ביטוחי הרכב השונים הקיימים בשוק

קיימים שלושה סוגים של ביטוחי רכב: ביטוח חובה, ביטוח מקיף וביטוח צד ג'. ביטוח חובה הוא ביטוח שכל בעל רכב מחוייב לרכוש על-פי חוק. מטרתו של ביטוח זה היא לכסות את כל ההוצאות הרפואיות בגין נזקי גוף ונזקים נפשיים שעלולים להיגרם לנהג, לנוסעים שעימו ברכב או להולכי רגל, במצב בו הנהג בעל ביטוח החובה נושא באחראיות למקרה ביטוח. כמו כן, נועד ביטוח החובה לפצות את הנפגעים במקרה של היעדרותם מהעבודה על רקע אי כשירות.

ביטוח מקיף משלים את ביטוח החובה לרכב בכך שהוא נועד לכסות נזקי רכוש שנגרמו לרכב עצמו בשל תאונת דרכים או לחילופין על רקע גניבה, פריצה, שריפה, נזקי טבע וכדומה. השיפוי בגין תיקוני הנזקים שייגרמו לרכב בשל אחת מהסיבות שצוינו לעיל יבוצע על ידי החברה שהנפיקה את הביטוח המקיף.

סוג הביטוח השלישי  הוא ביטוח צד ג'. ביטוח זה נועד לפצות צד שלישי על נזקים שנגרמו לרכושו עקב מחדל או רשלנות שנגרמה על ידי נהג הרכב המבוטח, כגון: נזקים שנגרמו עקב תאונה, התנגשות של בעל הרכב המבוטח בבעל הרכב המשמש כצד ג' או התהפכות רכבו של צד ג' שהייתה תוצר של טעות שביצע הנהג ברכב המבוטח. ביטוח צד ג' נועד לכסות גם נזקים שנגרמו לרכוש שהוא לא רכבו של הצד השלישי, כמו תמרורים, גדרות, שלטים וכדומה. למעשה, ההבדל המרכזי בין ביטוח רכב מקיף לבין ביטוח צד ג' הוא הגורם הניזוק. במקרה הראשון, מדובר ברכושו של הנהג המבוטח ואילו במקרה השני מדובר בצד ג', שכאמור, לא חייב להיות גורם אנושי.

ראוי לציין, כי ההבדל המרכזי בין שלושת סוגי הביטוחים הנידונים הוא שבמקרה של ביטוח החובה לרכב, נסיעה בכביש ללא ביטוח בתוקף הינה עבירת תעבורה. לעומת זאת, שני הביטוחים הנוספים הם ביטוחי רשות, כך שהנהג יכול לבחור אם לרוכשם או לא.

כיצד לבחור בביטוח המשתלם ביותר?

אחת הסוגיות המרכזיות בדיון על ביטוחים לרכב היא מחירי פוליסות הביטוח השונות. בישראל משגשגת תעשיית הביטוחים בכלל ובענף ביטוחי הרכב בפרט, ועמוסה בחברות ביטוח המתחרות על ציבור הלקוחות. על כן מציעה כל אחת מחברות הביטוח מבצעים והנחות, ובלבד שיותר לקוחות ירכשו את ביטוח הרכב דווקא ממנה. כך הפכה בשנים האחרונות משימת רכישת ביטוח הרכב לעבודת מחקר של ממש, שבמסגרתה יש לבחון את הצעותיהן השונות של חברות הביטוח לרכב על מנת למצוא את המשתלמת ביותר.

עידן האינטרנט מקל במידה משמעותית על ביצוע פרויקט זה, מאחר והוא חוסך ללקוח זמן רב ומאפשר בחינה של הצעות רבות בזמן קצר בהרבה מזה שהיה מקובל אך לפני שנים אחדות בלבד. האינטרנט מלא באתרים שנועדו לבצע השוואת מחירים בין ביטוחי הרכב שמציעות החברות השונות. אתרים אלה מאפשרים לכל החפץ ברכישת ביטוח לרכב למלא את פרטיו האישיים ואת נתוני הרכב לגביו נדרש הביטוח, כגון סוג הרכב, דגם הרכב, היצרן שלו, שנת ייצורו ועוד, ולקבל מספר הצעות מחיר בתוך מספר שניות תוך השוואת מאפייניהן השונים. שני אתרים מומלצים להשוואת מחירים הם Wobi ומדור הביטוח של יד2.

על אף שהביטוחים זהים במהותם ולמרות שכל חברה לביטוח רכב מציעה את אותם סוגי ביטוחים, היקף הכיסויים שמציעה כל אחת מחברות הביטוח הוא שונה ולכל חברה מסלולים מיוחדים שהיא מציעה ללקוחותיה. הרוב המוחץ, כמובן, ישאף לרכוש ביטוח שהיקף הכיסוי שלו יהיה הגבוה ביותר, אך ביטוח מסוג זה יהיה לעיתים קרובות גם היקר ביותר. על כן, כל המבקש לרכוש ביטוח רכב יצטרך לעשות סקר שוק קצר ולמצוא את החברה שתציע לו את "עסקת החבילה" המפתה ביותר.

בין אם אתם רוכשים ביטוח בפעם הראשונה וגם אם מדובר בחידוש ביטוח קיים, מומלץ לבצע השוואת מחירים בין החברות השונות טרם קבלת ההחלטה ולא לקחת כמובן מאיליו חברה אחת או אחרת. התחרות בענף גורמת לחברות הביטוח לצאת במבצעים אטרקטיבית מתמיד המטיבים עם הלקוחות והשוואה קצרה בניהן יכולה לחסוך מאות שקלים בשנה.

המתעניינים באינפורמציה נוספת יכולים לגלוש לאתר זובור המציע הסברים מפורטים.

על מהפכת המצלמות והאכיפה של המשטרה

מאז ומעולם, נלחמה משטרת ישראל בנהגים הממהרים וגם באלה שעוברים על החוק, באמצעות מגוון שיטות. אבל, החל בחודש פברואר 2012, היה הרושם שהמלחמה תפסה כיוון חדש, או ליתר דיוק: אמצעי הלחימה השתכללו ופריסתם תוגברה, במסגרת תוכנית אכיפה חדשה וגדולה. מטרת התוכנית המוצהרת להילחם בתאונות הדרכים, ומטרתה הלא רשמית: לרושש אותנו, האזרחים…

רפורמה של ממש

כבר באמצע וסוף שנות התשעים, החלו בהכנות לפרויקט, במימון הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. באותם ימים, זה היה בעיקר לימוד, איסוף נתונים ומחקר רלוונטי. שנים אחר כך, הוחלט שתוכנית האכיפה הגדולה תצא לדרך, תחת אחריות וביצוע של המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל. כדאי לציין, שהתוכנית דשדשה למעלה משנתיים בטרם החלה לפעול הלכה למעשה, בפברואר 2012. אבל, לא מדובר רק על מצלמות. המדובר ברפורמה כוללת, שבמסגרתה תוחמר הענישה על עבירות שונות כגון עקיפה בפס הפרדה רצוף, אי ציות לאור אדום ברמזור או אפילו אי ציות לזכות קדימה להולכי רגל. האם החמרת הענישה והנמכת רף ההחמרה ישפרו את ההרתעה? אין לדעת.

איך זה עובד?

מטרת המשטרה, פריסת מצלמות רבות ברחבי הארץ. בעיקרון, ישנן מצלמות מהירות, ומצלמות רמזור ובתור התחלה מתחילות לפעול 12 מצלמות מתוך כ-300 שאמורות בסופו של דבר לפעול ( 200 הן מצלמות מהירות, ו-100 הן מצלמות רמזור ) מצלמות דיגיטליות אלה, מכונות "גאסטו", מגיעות מהולנד, ומצוידות בחיישן 12 מגה פיקסל. בניגוד לעבר, הן פועלות בכל שעות היממה ומסוגלות למדוד את מהירות המכוניות באופן מדויק באמצעות פסי מתכת שמוטמנים באספלט, ולמרבה הצער של הממהרים בכביש, לא ניתן לזהות אותן באמצעות גלאי ראדאר. דו"ח התנועה אמור להישלח באופן אוטומטי ומהיר בתוך 72 עד 96 שעות מרגע ביצוע העבירה.

היכן פרוסות המצלמות?

במשטרה טוענים שבחירת מיקום המצלמות החדשות נעשה לאור מסקנות איסוף מידע מתאונות דרכים, שבוצעו ב-2006 ועד 2010. התייחסות גדולה ניתנה ל"כבישים אדומים", ולמיקום בו אירעו תאונות עקב מהירות מופרזת או סטייה מנתיב. נציין, כי כל מצלמה כוללת שלושה עמודים במרחקים שונים, מספר קילומטרים בין האחד לשני, כך שניתן לנייד אותה בהתאם לצורך. העמודים שאין עליהם באותו הרגע מצלמה, הם למעשה עמודי דמי. למרות שמשטרת ישראל אמרה שהיא תציין את מיקום המצלמות, היא עדיין לא עשתה כך. ניתן לקבל מידע אמין ממשתמשים שעדכנו תוכנות או אתרי שיתוף כמו WAZE. בקישור הנ"ל ניתן לראות מיקום חלק מהצלמות החדשות: http://motocar.ifeel.co.il/gallery/picture.aspx?ImgInd=0&tnyyr4B_Vq=EGHMD

בקרוב, יש לצפות כי תוכנות הניווט וגם מכשירי הניווט הייעודיים, יוזנו בפרטי מידע רלוונטיים אלה, לרווחת הנהגים המודאגים.

יש ביקורת חריפה

כנגד המהלך, יש ביקורת קשה, שמבקשת לשאול האם מטרת המשטרה אכן להוריד את כמות תאונות הדרכים, או בעצם להכניס למדינה עוד כסף, והרבה מאד כסף? הנה כמה נתונים מעניינים שכדאי לדעת: עלות רכישת המצלמות עומד על כ-147 מיליון שקל, ובגין תפעולן ידרשו סכומי עתק של כ-450 מילוני שקלים במשך עשר שנים. אבל, ההשקעה תחזיר עצמה מהר מאד: לפי הערכות המשטרה, כשכל 300 המצלמות תופעלנה בעוד מספר שנים, צפויים לצאת לא פחות ממיליון ושמונה מאות אלף דו"חות תנועה בשנה (1,850,000)! דו"חות אלה צפויים להניב למדינה לא פחות מ-925 מיליון שקלים בשנה, סכום עתק שלדעת רבים הוא בעצם, שם אחר לעוד מס עקיף שמטילה עלינו המדינה, ושבלתי אפשרי להתחמק ממנו. באנגליה הציבו אלפי מצלמות מהירות ואכיפה, והגיעו לפני כשנה למסקנה, שהן לא שיפרו את צורת הנהיגה או הורידו את כמות וחומרת התאונות, ומי שבסופו של דבר יצא נפסד הם הנהגים הנורמטיביים – אלו שאינם עברייני תנועה, ורק חרגו ב-10 קמ"ש מהמהירות המותרת באותו קטע כביש. כתוצאה מכך, צומצם בהרבה מספר המצלמות בממלכה, לאנחות רווחת הנהגים. האם גם אצלנו יגיעו למסקנה שכזו? הלוואי, ויפה שעה אחת קודם.

שיקולים בקניית רכב – צריכת דלק

פעם, היינו קונים מכוניות חדשה בעיקר לפי התקציב שיש לנו, סוג ואופי המכונית, תדמיתה וסחירותה העתידית, צורתה החיצונית וגם ביצועיה. אבל, למשוואה המסובכת הכוללת מגוון פרמטרים המשפיעים על שיקולינו בבואנו לקנות מכונית, נכנס בשנה האחרונה נתון חדש ודומיננטי בהחלט: נתון צריכת הדלק.

בגלל המחיר

אנחנו גרים בישראל, ולא בארה"ב, ונצואלה, או בחריין. העובדה המצערת היא, שמחירי הדלק ממשיכים לעלות והם נחשבים גבוהים מאד ביחס לעולם. לאן מחיר הדלק יגיע? האם הרף יחצה את קו שמונת השקלים? זה לא כל כך רלוונטי, העובדה היא שבכסף שעומד לרשותנו, אנו צריכים לשלם סכומים שנתיים גבוהים במיוחד עבור דלק ואין ממש צפי האם המצב ישתנה לטובה, וגם אם כן, הרי שההטבה תהייה זניחה יחסית. היינו מציינים את האלטרנטיבה, שהיא תחבורה ציבורית או רשת רכבות יעילה, אבל, אלטרנטיבה הולמת פשוט אינה קיימת: נשארים עם מכונית. אז אם הקרב על הדלק אבוד – בעיקר הודות להחלטות מיסוי עקיף של המדינה (מי אמר 'בלו'?) המטרה שלנו תהייה לרכוש מכונית חדשה, שצורכת כמה שפחות דלק. זה נכון, שנתוני צריכת הדלק של מרבית המכוניות הם במצב טוב בהרבה ממה שהיו לפני כעשור, אך עדיין יש מה לשפר, ויצרניות הרכב משקיעות סכומי עתק בתכנון וייצור מנועים יעילים ונקיים שצורכים פחות דלק, אגב אספקת ביצועים זהים ובעיקר טובים ביחס לעבר.

תלוי גם במנוע

מה משפיע על צריכת הדלק? ראשית, המנוע עצמו. לכל מנוע, יש מפרט ונתונים משלו, שמשפיעים אחרת על צריכת הדלק. בגדול, ככל שהמנוע עתיר נפח ( למשל, 2 עד 5 ליטר) ומרובה צילינדרים (למשל, שישה עד עשרה צילינדרים), הוא יצרוך דלק בכמות גדולה יותר מאשר מנוע קטן נפח (למשל, 800 סמ"ק ועד 2 ליטר) ובעל מספר צילינדרים מועט (למשל, שניים עד ארבעה צילינדרים). זה בתאוריה כמובן, צריך לבדוק בפועל אם יש לכך גיבוי גם בנתוני צריכת הדלק. גם סוג המנוע משפיע. מנועי דיזל יהיו עפ"י רוב חסכוניים בהרבה ממנועי בנזין, ומכוניות היברידיות הכוללות מנוע בנזין בתוספת מנוע חשמלי, תהיינה חסכוניות ממכוניות שלהן מנוע בנזין בלבד. זאת ועוד, גיר אוטומטי אמנם מפנק ומקל מעט על חיי הנהג, אך במקרים רבים משפיע לרעה על צריכת הדלק של המכונית. נתון נוסף שקובע את צריכת הדלק, הוא משקל, גודל וצורת המכונית, והאם המנוע שמשודך לה אכן מצליח לשנע אותה בצורה מיטבית. למשל: מכונית בעלת מרכב גדול וכבד, שמצוידת במנוע קטן נפח או חלש במיוחד, עשויה לא רק להיות איטית ומסורבלת, אלא גם להציע צריכת דלק גבוהה.

רגל כבדה על הדוושה

עד כה, ציינו מהם הגורמים הקבועים שמשפיעים על צריכת הדלק. אבל ישנם גורמים משתנים שלהם אחראי הנהג, ואשר עשויים לשנות לטובה או לרעה את צריכת הדלק. למשל: נהיגה עם רגל "כבדה" על דוושת התאוצה, תתבטא בצריכת דלק גבוהה. נהיגה במהירות שאינה חוקית, למשל 120 קמ"ש ויותר, תניב צריכת דלק גבוהה בכ-10% עד 20% ביחס לנהיגה במהירויות שפויות של 90 עד 100 קמ"ש.  נסיעה עם מספר נוסעים רב (או בתפוסה מלאה), עם מטען בתוך המכונית או על הגג, וכן נסיעה עם מזגן דולק, כל אלה יגבו דלק רב יותר. אבל, יש גם גורמים נוספים: ישנו הבדל מהותי בצריכת הדלק בין נסיעה עירונית ולבין נסיעה בין-עירונית. בנסיעה עירונית שכרוכה בהאצות תכופות ובלימות, תהייה צריכת דלק גבוהה ואילו בנסיעת שיוט ארוכה בכביש בין-עירוני, צריכת הדלק תהייה נמוכה בהרבה.

הנתונים אמיתיים?

יצרני הרכב, מציינים בפרסומי המכוניות שלהן, מהי צריכת הדלק של כל דגם ודגם. הנתון נקבע ביחידות צריכה של ליטרים לכל מאה ק"מ, או ביחידות של ליטרים לכל ק"מ. נתונים אלו הם גלויים ואסור לקנות מכונית חדשה לפני שמביטים בהם. כדאי מאד להבהיר, כי נתונים אלו הם רחוקים מלהיות נכונים בפועל – המדובר בנתוני בדיקה במעבדה ובתנאים אופטימליים, ויש לשער שהם טובים בכ-20% עד 40% מהמצב בחיים "האמיתיים". שימו לב גם אם הנתונים מתייחסים לנסיעה עירונית, בין-עירונית, או משולבת (כלומר, עירונית ובין-עיורנית גם יחד).

רפורמת המיסוי הירוק

בשקט בשקט, מבלי שצרכנים רבים בכלל מודעים או מבינים לעומק את העניין, יצאה לדרך בישראל ב-1 לאוגוסט 2009 רפורמת המיסוי הירוק. על מה בדיוק מדובר כאן ומהן עיקרי הרפורמה?

מס ירוק? מס עקיף!

בגדול, מטרת הגג של הרפורמה הירוקה בענף הרכב היא חיובית מאד: לעודד שימוש של הצרכנים במכוניות הפולטות כמות קטנה יותר של מזהמים. זיהום אוויר נחשב בארץ ובעולם למכה של ממש, ולאחד מגורמי התחלואה העיקריים בקרב בני האדם בתקופתנו. זו יוזמה של משרד האוצר בגיבוי המשרד להגנת הסביבה. אבל, למרות שהרפורמה נשמעת לכאורה הגיונית, מועילה וגם מומלצת, ישנם אי-אלו עיוותים והשלכות לא נעימות, שמזכירות לנו כי אנו בישראל, ולא באירופה או בארה"ב. למעשה, הרפורמה הזו התבררה כעוד מס שמוטל עלינו, האזרחים, ע”י הממשלה. מס עקיף, כמו מיסים רבים שכבר התרגלנו לשלם למדינה, והם נפוצים במיוחד בענף הרכב: כמו המס על הדלק (“בלו"), למשל. לפי עיקרי תכנית הרפורמה, הועלה מס הקנייה למכוניות חדשות, עד לדרגה מקסימלית של 92% (היה עד אז 75%). אבל, הרעיון היה כמובן ירוק בבסיסו. לכן, מכוניות שאינן פולטות מזהמים, זכו להפחתה משמעותית במס הקנייה, עד לשיעור של 58%.

קבוצות הזיהום

בשביל שאנחנו הצרכנים, נדע מהו נתון הפליטה של כל מכונית חדשה הנמכרת כאן, ונוכל לבצע את הרכישה לפי נתוני זיהום האוויר שלהן אחראית כל מכונית, נחנכה טבלת זיהום שהיא למעשה מדד הכולל 15 דרגות זיהום שונות, מ-1 ועד 15, כש-1 היא הכי פחות מזהמת, והאחרונה בסקאלה, 15, היא המזהמת ביותר. בהתאם לנתוני המנוע של כל מכונית נקבע בארץ מהו הציון הירוק שהיא מקבלת, וכך נקבע האם היא זכאית לפרס, או הנחה משמעותית בגין מנוע נקי, או לעונש, כלומר, למיסוי מירבי. הרעיון כאמור, מבורך. אבל הביקורת גורסת, כי הביצוע מאד ישראלי: לעומת אירופה, שלוקחת בחשבון בנתוני הזיהום את פליטת גזי החממה – בהם פחמן דו-חמצני (CO2) כאן, שיטת החישוב היא מקורית, ונלקחים בחשבון חמישה מזהמים שונים הנפלטים מהרכב, ולא CO2. לפי חוק, בנתוני הפרסום והמכירה של כל מכונית חדשה בארץ, חייב להיות מצוין מדד הזיהום בצורה ברורה, ותחתיו נתוני צריכת הדלק של המכונית – בנסיעה עירונית, בין-עירונית, ומשולבת.

מה זה אומר בפועל?

הרפורמה הירוקה גרמה באופן מיידי לעליית מחיר של מרבית המכוניות בישראל.

כמובן, שמכוניות בעלות מנועים עתירי נפח – בהן רכבי שטח, מיניוואנים, מכוניות יוקרה וכו', זכו לדרגת הזיהום הגבוהה ביותר, וכתוצאה מכך זכו לשיעור המס הגבוה ביותר – מחיריהן עלו בפועל באלפי עד עשרות אלפי שקלים. לעומתן, מכוניות קטנות וחסכוניות, זכו לעומת זאת בהקלה במיסוי – שהגיעה עד ל-15 אלף שקל. וזו הסיבה מדוע בשנת 2011, פופולריות כל כך מכוניות בקטגורית מיני – שהן קטנות, בעלות מנועים קטנים וחסכוניים, ונמכרות תמורת 60 עד 70 אלף שקל בלבד. בקבוצת זיהום האוויר של מרבית המשפחתיות הנפוצות בארץ, כדוגמת מאזדה3, שיעור מס הקניה שמוטל עליהן הוא כ-80% (עליה של 5% ביחס לשיעור המס הקודם). לעומת זאת, המס המוטל על מכוניות כלאיים (כדוגמת טויוטה פריוס) עומד כיום על 45% – כלומר, כמעט חצי מהמס המירבי המוטל על מכוניות מזהמות. ומהן המכוניות שעליהן מוטל שיעור המס הנמוך ביותר? מן הסתם, אלו המכוניות הנקיות ביותר – מכוניות חשמליות (למשל, רנו פלואנס ומיצובישי iMiev) – הן זוכות לשיעור מס של 10% בלבד עד לשנת 2914, ואחר כך הוא יעלה לשיעור של 30%.

ליניארי ירקרק

וישנו דבר נוסף, שרלוונטי בעיקר למי שלוקח מכונית בליסינג ממקום עבודתו: לפי תכנית המיסוי הירוק, חישוב ערך המס החודשי ("שווי שימוש") הפך למעשה לליניארי: המס מחושב כאחוז קבוע ממחיר המחירון של המכונית, ושיעורו עומד על 2.75% מ-1 לינואר 2011.

עובד שבחר במכונית ירוקה – למשל, היברידית – זוכה להפחתה של כ-500 שקלים בכל חודש.