רכב חברה – כמה זה עולה לי בתלוש משכורת?

מדינת ליסינג

הביטו במבט חטוף וממש לא מדוקדק סביבכם בכבישים, ובייחוד בכבישי גוש דן: גדודי מאזדה3, טויוטה קורולה, יונדאי i20, פורד פוקוס, מאזדה5, קיה ריו ( רשימה חלקית בהחלט) חדשות לגמרי, מרביתן בצבע לבן או כסוף… לא צריך להתעמק בשביל להבין כי המדובר ברכבי חברה, ומבט נוסף אל הצדדים האחוריים של המכונית, היכן שמתנוסס בגאון הלוגו או שם החברה, גם יחזק בדרך כלל השערה זו. זו עובדה כי מאות אלפי נהגים בישראל מתניידים בשוטף באמצעות רכב חברה, במה שהפך לתופעה הבולטת של ה-15 שנים האחרונות. מרבית מנהגים אלה משלמים על הרכב הזה בכל חודש בשיטת ליסינג תפעולי, כפי שנסביר מיד. פה-ושם, בעיקר במקרה של אנשי מקצוע כמו טכנאים אנשי מכירות, שליחים או עובדי חברות פרטיות קטנות, הם מקבלים רכב חברה גם ללא תשלום כלשהו מטעמם.

אובדן ערך, בלאי

אחד היתרונות המרכזיים הוא ללא ספק, הוא אלמנט המימון המאפשר נסיעה במכונית חדשה, וזאת ע"י תשלומים חודשיים. הרי, מכונית חדשה עולה לא מעט כסף, שלא תמיד מצוי בכיסכם. לדוגמא: מכוניות מיני עולות בין 60 ועד 70 אלף שקל, מכוניות סופר-מיני 70 ועד 110 אלף שקל, ומכוניות משפחתיות 110 ועד 150 אלף שקל. האם יש לכם כסף לשלם על מכונית חדשה מהניילונים? לא בהכרח. מכונית חדשה מקנה דרגה גבוהה של פינוק אך גם נוחות ואמינות, ושקט נפשי. סיבות נוספות להעדיף לקבל מכונית מאשר לרכוש מכונית חדשה: את אובדן הערך העצום שחל על מכונית חדשה, סופגת מכונית הליסינג שאינה שלכם. בנוסף, נחסך מכם הבלאי הכרוך בנסועה גבוהה או חלילה, נזקי תאונות, החל על המכונית הזו שאינה ממש שלכם.

הגבלת נסועה?

בעידן בו ליטר בנזין עולה 8 שקלים ומעלה, אין ספק, כי לקבל רכב חברה, שהתשלום עבורו מגלם מימון דלק נדיב, זה נחמד בהחלט. קחו בחשבון, שיותר ויותר חברות מתחילות להגביל את סך הנסועה החודשית או את כמות הדלק הנצרך בכל חודש. עדיין, זה טיפה בים, ולא פלא שנהגי ליסינג חורשים את הארץ לאורכה ולרוחבה. בסעיף הנוחות אפשר לציין לטובה את העובדה שרכב חברה פוטר את בעליו מכאבי הראש הקשורים בביטוחים ובאחזקה, בתיקונים ואפילו בהחלפת תקר בגלגלים…

המדינה נהנית

קבלת רכב ממקום העבודה מהווה לעיתים סמל מעמד, ובהתאם לתפקיד ולמשכורת, כך גם נבחרת המכונית הניתנת, מכל סיגמנט וסיגמנט. נשמע כל כך טוב? כאמור, יש צדדים בהחלט טובים. אבל, רכב חברה – במידה והוא ניתן בשיטת ליסינג תפעולי, טומן בחובו גם צדדים שליליים. משנה לשנה, ההוצאה החודשית המוטלת על כתפי העובד, עולה ונעשית בלתי משתלמת במקרים רבים. המדינה כבר מזמן, גילתה את גודל השוק ואת הכספים המתגלגלים שם, והפכה את ענף הליסינג לאמצעי נוסף של גבייה עבורה, מעין מס עקיף.

משנה לשנה, עלה שווי השימוש ברכב, באמצעות מס הכנסה.

שווי שימוש

עולם הליסינג הכניס לחיינו מושג חדש: "שווי שימוש". הכוונה היא להטבה, לסכום שנזקף להכנסתו של עובד, שקיבל רכב מהמעסיק. נציין, כי הסכום הנ"ל נוסף באופן פיקבטיבי לברוטו במשכורת, ובהתאם משולם מס. דוגמא: ממשכורת 12,000 ברוטו, עם רכב צמוד ששוויו 2,000 שקל בחודש, ישלם העובד כאילו הרוויח 14,000 שקל ברוטו, ולחישוב הנטו, יוותר הברוטו על סך 12,000 שקל. שווי הרכב הצמוד החל מ-1/1/2011 עומד על 2.48% משוויו הכולל כרכב חדש. (עד אז, 2.04% לרכב שעלותו כחדש עד 130,000 שקל, ומעבר למחיר זה 2.48%). שווי השימוש נקבע בהתאם למדד, ואגב, הפחתת שווי השימוש עבור רכב היברידי (כגון טויוטה פריוס) עומדת על כ-350 שקל לחודש.

לא תמיד משתלם!

אז, האם זה משתלם? לא בהכרח. לעובד שנוסע מעט מאד, עד 10,000 ק"מ בשנה, אין לו כדאיות לקחת רכב בליסינג. נסועה של 10,000 ק"מ ועד 25,000 ק"מ בשנה עשויה להיות משתלמת במצבים מסוימים, ואם הנהג נוסע למעלה מ-25,000 ק”מ בשנה, הרי שבאופן כללי, בהחלט משתלם לו לקחת רכב בליסינג. לאור הרפורמה בענף, שהפעילה מדינה ואשר יושמה בשתי פעימות (ינואר 2010, וינואר 2011), מי ששילם בעבר למשל 2,500 שקל בחודש, נדרש לשלם 3,000 שקל (בהתאם לסוג הרכב). במקרה כזה, ליסינג מימוני או עלות אחזקה של מכונית משומשת בת מספר שנים במצב טוב, עשויה להיות משתלמת וזולה יותר בכל חודש. אם נחבר את הסכום היורד מהברוטו הכולל במשכורת אל שווי ההטבה (שווי השימוש) נקבל בדרך כלל סכום גבוה מעלות אחזת רכב פרטית. קחו בחשבון, ברוטו נמוך יותר משמעו הפרשה נמוכה יותר לפנסיה ולהשתלמות ופיצויי פיטורים נמוכים יותר (המדובר בכמה מאות שקלים לחודש!).

גריטת רכב – גרוט כבר את הגרוטאה!

רבים מאיתנו זוכרים את הרכב הראשון שרכשו בשנת תרפ"ו.  בהחלט הייתה זו התפתחות משמעות מאז ימי החמור והגמל. מתגעגעים? כנראה שלא. החמור, הגמל והרכב הישן-OUT, גריטת רכב-IN. המדריך המלא.

כלי תחבורה הם הגורם העיקרי לזיהום האוויר, מטרדי רעש, פליטת פחמן דו-חמצני והתחממות כדור הארץ. במדינה כמו ישראל, מדינה קטנה בה קיימת צפיפות של כלי רכב על הכביש, כתוצאה מזיהום האוויר ומטרדים נוספים עולות רמות התחלואה בערים הגדולות.

בשנת 2010 הציג השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן,  תוכנית ייחודית לגריטת רכב בשיתוף משרד התחבורה. במידה ואתם בעלי רכב שגילו למעלה מ-20 שנים, עומדת בפניכם האפשרות לבצע גריטה תמורת תשלום. המדינה מציעה לכם סכום של כ-3,000 שקלים על מנת שרכבכם הישן יורד מן הכביש ובכך תעזרו לצמצם את זיהום האוויר.

מחקרי הערכה שנעשו בנושא הראו כי משתלם למדינה להוציא אל הפועל את תכנית הגריטה לרכבים פרטיים בלבד ולא למשאיות ואטובוסים. זאת מכיוון שהמיסוי על רכבים פרטיים מגיע לכ-60% ממחיר הרכב, בניגוד למשאיות ואוטובוסים עליהם לא חלים מיסי קנייה והמע"מ עליהם ניתן לקיזוז.

מטרותיה העיקריות של התוכנית לגריטה הן צמצום זיהום האוויר, הפחתת מספרן של תאונות הדרכים, הקטנת מספר הגרוטאות המושלכות בצידי הדרך והגדלת המחזור של חומרים מרכבים. חומר הגלם שנגרט יביא לגדילה בקצב פעילותם של מפעלי המחזור וכתוצאה מכך, יוביל לגידול בתעסוקה, ברווחים, במיסוי, והכי חשוב בתוצרת. כמו כן, הגריטה מביאה לעליית בתפוקת הפקת הברזל ומחזורם של צמיגי רכב. במידה ותגרטו את רכבכם, תתרמו לא רק לאיכות הסביבה, אלא גם להנעה כלכלית וחברתית של המשק הישראלי ובנוסף תקבלו על כך תשלום.

במקביל לגריטת הרכבים, משרד התחבורה הציב קריטריונים חדשים ומחמירים למעבר מבחן הרישוי השנתי: מעתה כל כלי רכב ישן המונע בבנזין או סולר, יחוייב לעבור סדרת בדיקות מחמירה לשם הערכת כמות פליטות הגזים מזהמי האוויר.

באם תחליטו לרכוש רכב חדש מהסוכנות לאחר גריטת רכבכם, תתרמו להנעה כלכלית של המשק. זאת מכיוון שקיימת תוספת רווח לייבואן הרכב, כך שבמידה ותחליטו לרכוש רכב חדש "מן הניילונים", הגידול ברווחיות יוביל גם לגדילה במיסוי.

רכבים הרשאים לעבור גריטה הם כל הרכבים ששנת ייצורם עומדת על 1992 ומטה, שהינם רכבים פרטיים, נמסרים לגריטה על ידי בעליהם הרשומים, אינם מעוקלים או משועבדים ושרישיונם נמצא בתוקף. הסיבה לכך שעל הרכבים להיות בעלי רישיון בתוקף היא שרכב ללא רישיון אינו מורשה לנסוע על הכביש ולכן אין למדינה אינטרס לתת לבעל הרכב תמריץ כדי לשכנע אותו לשלוח את הרכב לגריטה.

לאחר שוידאתם כי רכבכם עומד בדרישות הסף לגריטה, עליכם לבטל את רישיון הרכב הרשמי במשרד הרישוי. לאחר מכן תקבלו רישיון רכב זמני מיוחד ל-48 שעות שבמהלכן עליכם לגשת אל אתר הגריטה יחד עם רישיון זה ותעודת מזהה של בעל הרכב או תעודת ייפוי כוח במידה אינכם בעלי הרכב. זוהי העת להיפרד מרכבכם. לאחר שהשארתם את רכבכם באתר הגריטה, בתוך 45 יום חשבון הבנק שלכם יזוכה בכ-3,000 שקלים.

תתפלאו, אבל לא אנחנו "המצאנו את הגלגל". במדינות רבות אחרות קיימות תוכניות לגריטת רכב, מתוך רצון להילחם בזיהום האוויר ולעודד את כלכלת המשק. בדומה לישראל, גם באנגליה משלמים לבעל הרכב תמריץ על סך כ-2,000 ליש"ט לרכישת רכב חדש בעבור הגריטה. לעומת זאת, בארצות-הברית פרוייקט הגריטה הוא תולדה של המשבר הכלכלי אשר פוקד מדי כמה שנים את המדינה. אולם נראה כי הרווח הגדול ביותר מפרוייקט הגריטה נמצא דווקא בגרמניה, בה נהנה בעל הרכב מתמריץ של כ-2,500 אירו הן מהמדינה והן מסוחרי הרכבים, מה שמעניק לו כ-5,000 אירו לרכישת רכב חדש.

עם זאת, חשוב לציין כי ההבדל בין מדינת ישראל לשאר המדינות בעולם בנושא הגריטה אינו עומד רק על התמריץ הכלכלי. בעוד שבישראל גיל גריטת הרכב עומד על 20 לפחות, במרביתן של מדינות אירופה, ניתן לגרוט רכב כבר לאחר 10 שנים מייצורו, מה שמאפשר ליותר אנשים לזכות בתמריץ הכספי ולסייע לשמירה על איכות הסביבה בתדירות גבוהה יותר.

אט-אט מקבל פרוייקט גריטת הרכבים בישראל תאוצה ופרסום רב. אולם מדובר בתוכנית העתידה להתבצע באופן תכוף כל מספר שנים, שכן לאחר גריטתם של כלי רכב העומדים בתקן, במשך תקופה מסויימת, פוטנציאל הגריטה יקטן וילך כיוון שיהיו פחות ופחות כלי רכב ישנים על הכביש. יש מקום לחשוב על פיתוחה של תוכנית חד פעמית כל כמה שנים, כפי שהיא מיושמת באיטליה.

עד היום נגרטו כ-18 אלף כלי רכב ישנים. משמעות הדבר היא שצומצמו אלפי טונות של מזהמי גז הפחמן על סוגיו, ובמידה והתוכנית תימשך, החיסכון למשק יסתכם בכ-30 מיליארד שקלים מדי שנה. בעתיד ייתכן והתוכנית תיכנס לתוקף גם לגבי כלי רכב פרטיים ששנת ייצורם היא בין 1993-1994, וכן לגבי כלי רכב מסחריים ודו-גלגליים בנפח של 125 סמ"ק. אז יאללה, אם יש לכם רכב ישן, תנו גז לכיוון אתר הגריטה. משתלם, לא?

פורמולה? בארץ הקודש?

הגיעו ימות המשיח, וכבודו מגיע לא על חמור לבן אלא על…מכונית מירוץ פורמולה ססגונית! על אירועי הפתיחה של הספורט המוטורי בארץ, בכתבה שלפניכם

המדינה אסרה

מזה שנים רבות, מנסים חובבי ספורט מוטורי, לקיים כאן מירוצים נורמליים, בדומה לנהוג בעולם הרחב, ואגב, לא רק בעולם המערבי. ואפילו התקיימו פה אי-אלו מירוצים, אבל, משנות השמונים של המאה העשרים, התנגדה המדינה למירוצים אלו, והמשטרה הצליחה מאז לאכוף ולבטל קיום מירוצים רבים. נכון, כי במהלך השנים, התקיימו בפועל לא מעט מירוצי אופנועים, מכוניות ראלי, קארטינג וכדומה, אך תמיד הם התקיימו תוך סיכון מצד רשויות החוק. כבר משנת 2000, מנסים נהגי מירוץ וגורמים בענף הספורט המוטורי לקדם חוק ספורט מוטורי, כשברקע מלחמות ביורוקרטיה ומאבקים בין-משרדיים, וקידום משמעותי בעניין חל ב-2005, כששיא השיאים הגיע בסופו של דבר רק במארס 2010 – המדינה אישרה סופית את תקנות הספורט המוטורי, ובכך נפתחה הדרך לקיומם של מירוצים.

מחממים מנועים?

אז סוף סוף, אישרה המדינה לקיים מירוצים. רק קצת חבל שבניגוד לעולם, היה בכלל צורך בחקיקת חוקים ייעודיים, ולא להסתפק בתקינה בין-לאומית רלוונטית. חקיקה שכזו צפויה להערים קשיים רבים על מי שירצה לקיים מירוצים בפועל שכן, חלק מהתקנות ( סה”כ ישנן 14 תקנות) קשה מאד ליישם. מאז אושרו סופית תקנות חוק הספורט המוטורי במחצית 2011, נלחמו מפיקי מירוץ הפורמולה העברי הראשון (חברת BBM) נגד הזמן ונגד אינספור גורמים, על מנת להיות אלו שמקיימים לראשונה בארץ, את האירוע הכל כך מבוקש, כמעט דמיוני.

אילת נבחרה להיות זו שבה יתקיימו המירוצים. בנמל אילת הוכשר מסלול באורך 1200 מטר בלבד (אך עומד בתקנות הפורמולה FIA העולמיות), לצד מתחם המכס, ולצידו יציע לכ-4,000 צופים. עוד לפני כן, על מנת לאתר נהגי פורמולה ישראליים, נערכו ימי אודישנים, ומבין אלפי מתמודדים, נבחרו כ-16 נהגים.

הקהל חוגג

בדצמבר 2012 זה סוף סוף קרה: יריית הפתיחה לאירועי הספורט המוטורי בישראל. לארץ הגיעו הישר מצרפת שמונה מכוניות פורמולה ססגוניות מבית רנו. אלו למעשה מכוניות ספורט המצוידות במנועי בנזין 2 ליטר עם 200 כ"ס ומשקל קליל של כמה מאות ק"ג בלבד, מה שמזניק אותן בתוך שלוש שניות למאה קמ"ש, ולמהירות מירבית של 266 קמ"ש. מכוניות אלה הפגינו ביצועים נאים על המסלול הקצרצר, אך בעצם זו הייתה הפגנת כוח קטנה מאד ביחס למה שניתן להפיק מהן, ובנוסף, המירוץ היה נגד הזמן, ולא תחרויות בין הנהגים עצמם. מי שגנב את ההצגה, היו דווקא מכוניות ההחלקה – “דריפטינג", מירוצי הקארטינג, ואופנועי הסופרמוטו, ששעשעו את הקהל ביציעים עם הרבה אקשן. בנוסף, חגגו שם כמה וכמה סלבריטאים שהפליאו ידיהם בהגה של המכוניות המהירות. כדאי לציין שהקהל נהנה והגיע בהמוניו, למרות שעלות הכניסה לשני ימי האירועים האלו הייתה בהחלט לא זולה.

ומה בעתיד?

המקטרגים טוענים, ששום דבר שמקובל בחו"ל, לא נראה עדיין בארץ, ושבסך הכל, המירוצים היו קצת עלובים. אבל, לעניות דעתי, זו סתם צרות עין – אירוע הספורט המוטורי שנערך באילת היה מוצלח, וצריך לזכור כי הוא הסנונית הראשונה, ויש סיבה טובה לצפות שיהיו עוד אירועים רבים ומוצלחים, אולי על בסיס שנתי – בסך הכל, יש רצון מצד יזמים וספונסרים, וכמובן גם מצד הקהל. ויש גם בשורה מצד המדינה (כזכור, זו שבעבר התנגדה בעוז לספורט המוטורי), מעין חזון כמעט אוטופי שמאד משמח אם אכן ייצא לפועל: משרד הספורט ( בשיתוף המשרד לפיתוח הנגב והגליל, משרד התיירות ומינהל מקרקעי ישראל) יזם תוכנית משלו להקמת מתחם פארק לספורט מוטורי בנגב, תוך השקעה של מאה מיליון שקל. אז האם אחרי אילת, יהפוך הנגב לבירת המירוצים של המדינה? נחזיק אצבעות.

אופניים ירוקים – כל מה שצריך לדעת על השכרת האופניים בתל אביב

כמה זה רומנטי

השקט, השלווה, ציוץ הציפורים. הרוח בשיער ו…מדי פעם גשם אקראי אך לא מזיק, ובמקביל, הנוף החולף שפשוט עוצר נשימה. כך, אפשר לתמצת במשפט קצר את החוויות שעברתי במהלך רכיבת אופניים באזורי השדה של הולנד. זה היה אולי השיא של ירח הדבש שלי – דיווש לא מעייף על פני 30 ק"מ מישוריים באזורים קסומים טובלים בירוק. אה, צריך לציין שבת זוגתי ואני שכרנו שני זוגות אופניים, פעולה מאד נפוצה לא רק בהולנד, בירת האופניים העולמית – אלא בכל אירופה ובכלל, בעולם כולו.

השכרת אופניים, היא רעיון וותיק בעולם. בכל עיר גדולה, ניתן לשכור אופניים ולתור אותה ללא פקקי תנועה, ללא תשלום נוסף עבור דלק, אגב פעילות גופנית בריאה וממריצה. בכלל, אופניים הופכות לכלי רכב חשוב ודומיננטי שמקבל עדיפות מהמדינה והרשויות המקומיות, כשהשורה התחתונה היא מניעת זיהום אוויר. ומסתבר, כי לאחר שנים של יוזמה ותכנון לוגיסטי לא פשוט, גם אצלנו בארץ ניתן לשכור אופניים. זה קורה החל מאביב 2011 בעיר תל אביב, כחלק מפרויקט "תל אופן" ששותפות לו העירייה וכן משרד התחבורה, ועליו נפרט מיד.

בשביל הבטיחות

נניח שמתאים לכם לשכור אופניים בתל אביב. יש בכלל היכן לרכוב? מסתבר שכן. המציאות בתקופה האחרונה חידדה את העובדה, כי מסוכן לרכוב בכביש הציבורי. על מנת לרכוב בביטחה ובנוחות יחסית, על רוכבי האופניים לבחור במסלולים, שבילים או נתיבים ייעודיים עבורם. ובעניין הזה נציין כי בדומה לערים גדולות בעולם, גם ת"א מרושתת בשבילי רכיבה על אופניים, שאורכם הכולל מגיע נכון להיום למאה ק"מ בערך. זה בהחלט מכובד, ובערך כמו מה שיש לברצלונה להציע ( 120 ק"מ), ואפשר לתת דוגמאות לערים גדולות נוספות באירופה, שם קילומטרז' הנתיבים לרוכבי האופניים בלבד גדול הרבה יותר: בקופנהגן 350 ק"מ, באמסטרדם 400 ק"מ, והגדילה לעשות ברלין שמפנקת את רוכביה בלא פחות מ-620 ק"מ של שבילי רכיבה ייעודיים ובטוחים. שורה תחתונה: אין לתל-אביבים מה להתלונן, ביחס לגודלה של ת"א, המצב בהחלט מעודד, וכמובן שזה עוד יתפתח: רכיבה על אופניים כבר הופכת לספורט עממי מבוקש ונפוץ, ועיריית ת"א מתכננת סלילת שבילים רבים נוספים, כחלק מהחזון להפוך את העיר לירוקה יותר. בשביל לראות היכן בת"א ישנם שבילי אופניים, ניתן להיכנס לקישור הזה. http://www.tel-o-fun.co.il/Portals/0/shvil_ofan_a0_100dpi.jpg

פשוט וגם לא יקר

השתכנעתם, ומתאים לכם להתנהל בעיר הצפופה והמזוהמת באמצעות אופניים. הביצוע פשוט ביותר: מגיעים לאחת מתוך עשרות רבות של עמדות השכרת אופניים הפזורות ברחבי העיר. בכל עמדה כזו עשרה זוגות אופניים, ובסך הכל עשרים מקומות עגינה אלים נועלים את האופניים. מעבירים כרטיס אשראי, ושוכרים אופניים צבועים ירוק בתעריף יומי (14 עד 20 ש/קל), שבועי (60 שקל), או שנתי (240 עד 280 שקל). המחירים בהחלט הגיוניים ולא גבוהים. כדאי לציין, כי החצי שעה הראשונה אינה משולמת – כנהוג בשאר העולם. סיימתם לרכוב? מחזירים את האופניים לאחת מעמדות ההטענה הפזורות ברחבי העיר. אם לא תחזירו בזמן, תחויבו בתעריף גבוה יותר, כמובן. משקלם הגבוה של האופניים בתוספת הצבע הירוק העז, אמורים למנוע גניבה. במידה וישנה בעיה בשירות, ניתן להתקשר למוקד תל אופן, שמספרו *6070 ושעובד כל ימות השבוע. האופניים מצוידות במנגנון נעילה מיוחד, שמאפשר לחבר כבל נעילה שחובק כל עמוד או עץ, ומאפשר לשחרר הנעילה באמצעות קוד סודי.

יש עתיד?

אמרנו שיש עשרות נקודות השכרה – התכנון הוא שבסופו של דבר יותקנו כ-150 עמדות כאלה, כשבהן לא פחות מ-1,500 זוגות אופניים. היכן ניתן לשכור אופניים? עמדות השכרה ממוקמות במרבית שכונות העיר תל אביב בצפון ובדרום וגם ביפו, במרחקים שאינם עולים על 250 מטרים זו מזו. ניתן להיכנס לקישור זה בשביל לאתר נקודה רצויה.

http://www.tel-o-fun.co.il/%D7%AA%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%AA%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%9F.aspx

אז האם נוכל לראות בקרוב אינספור תושבים צובאים על נקודות ההשכרה ושוכרים אופניים? קרוב לוודאי שלא – הפרויקט בחיתוליו, ובתחילת הדרך, סביר להניח שימשוך בעיקר צעירים ותיירים, אך עם הגברת המודעות לרכיבה ועם יותר פרסום מצד עיריית תלא אביב והמדינה, יש לקוות שגם העיר הגדולה שלנו, תקבל אווירה וסגנון הדומה לערים הגדולות והמשפיעות בעולם.

האם המחאה החברתית תגיע גם לענף הרכב?

עידן המחאה

קיץ 2011 הסתמן כזה שפתח באופן היסטורי את המחאה החברתית של ישראל. המחאה עסקה – ועדיין עוסקת – ביוקר המחייה בארץ, שהוא מהגבוהים בעולם. בין שאר הנושאים, דובר על מצוקת הדיור וחוסר היכולת לרכוש דיור במחיר הולם, על שכר המינימום הנמוך, על עובדי הקבלן, ובתוך כך השתרבבו מאבקים מוצדקים נוספים של הרופאים המתמחים, הסטודנטים, וכמובן – הקוטג' ומחירי המזון. במסגרת המחאה, לא נשמע עדיין דבר על מחירי המכוניות הגבוהים אם כי הללו בהחלט מגולמים בתוך שלל ביקורות שעלול להתסיס בקרוב את העם, והפעם, בתחום התחבורה והרכב.

הדלק נפיץ

עוד לפני שמדברים על המכוניות עצמן, כמה מילים על מה שמסביב. על מחאת הביטוח הדו-גלגלי כבר שמענו, וייתכן והיא אף נענתה באופן חלקי. כן נזכיר פריט מהותי בתחום, שמניע את גלגלי הענף כולו, תרתי משמע: הדלק. זה לא סוד, שנתח גדול ממחירו של כל ליטר דלק, משולם למדינה. וכך הפכנו, למדינה בה הדלק הוא מהגבוהים בעולם – לא כך רמת השכר, כמובן. כבר תקופה ארוכה ישנו מאבק על אש קטנה – שאותו יזם בעיקר זאב גראואר. עד כה, ההפגנות היו מינוריות אבל יש רושם שלתושבים פשוט נמאס שעושקים אותם – לכן, 2012 צפויה להיות השנה שבה יאבק הציבור על מחיר המיסוי על הדלק. אם בחו"ל יודעים להפגין כנגד מחיר הדלק הגבוה – למרות שהוא נמוך מאשר אצלנו, אין שום סיבה שכאן זה לא יקרה. האם נראה מכוניות משובתות ליום שלם, ואנשים יעברו כאקט מחאה לרכוב על אופניים? ספק רב. אבל רבים חשים, כי המצב כפי שהוא כעת, לא יכול להימשך.

כמה מרוויחה המדינה?

אבל אין ספק, שאחת הבעיות הקשות שלנו כצרכנים היא בעיית המיסוי הכבד, והדבר בולט בעיקר בתחום הרכב. למען האמת, בישראל, מחירי המכוניות החדשות (וכתותאה מכך גם מחירי המשומשות) הינם מהגבוהים בעולם. לצורך ההמחשה: מחירה של מכונית משפחתית חדשה מסוג מאזדה 3 עומד על 124 אלף שקל לצרכן. מתוך סכום זה, 49 אלף שקל שהם כ-40% משווי המכונית, הולכים למדינה. הסכום המשמעותי הזה מורכב ממכס, מע"מ ומס קנייה עצום בגודלו ששיעורו נכון להיום עומד על 83% ( אך יכול לרדת במידה והמכונית פחות מזהמת – בהתאם למדד הזיהום). נכון, גם יבואני הרכב גורפים לעצמם לא מעט מהעוגה ואף בצורה מוגזמת, אך ללא ספק, זו המדינה שיצרה מחירי מכוניות שהינם חסרי פרופורציות. זו הרי הפרה החולבת של המדינה: סך הכנסות המדינה לשנת 2010 ממס קניה ומכס על כלי רכב ועל חלקי החילוף עמד על 9.4 מיליארד שקל! מחקר שביצע מכון ירושלים לחקר שווקים אכן תאר כפלי מס ומחירים גבוהים ביותר בענף. מסקנות אחת מעורכות המחקר היו כי "רק מי שמקיים מחאות נגד הממשלה זוכה להטבות לעומת מגזרים אחרים, ואילו בעלי המכוניות שטרם הקימו מחאה, מקבלים על עצמם את כל הגזירות האפשריות. ייתכן שבעתיד נהיה עדים למחאה נוספת בכבישים".

לא רק קוטג'

במהלך נובמבר, ביצע הממונה על ההגבלים בדיקה באשר לחוקיות רכישת קמור, יבואנית רכבי היוקרה ב.מ.וו, ע"י יבואנית מכוניות מאזדה ופורד, דלק מוטורס. סופו של דבר, העיסקה קיבלה אור ירוק אבל מסתבר, שמישהו ניצל הזדמנות זו על מנת ליזום מהלך צרכני. היו אלה מספר צעירים שהיו פעילים במסגרת מחאת הקוטג', והקימו גוף ששמו "ישראל יקרה לנו". חברי הקבוצה פנו לממונה על ההגבלים וביקשו לא לאשר עיסקת הרכישה, עד שבמדינה יהיו מספר יבואנים של מכוניות מאזדה – דבר שיביא לתחרות, שתוביל להורדות מחיר. הללו סבורים גם שהוזלה של מכונית כה נפוצה בישראל כמו מאזדה, תגרור הוזלות מצד יבואניות רכב נוספות.

ממשיכים לקנות?

למרות המחירים הגבוהים, ולמרות התלונות שנשמעות מזה עשורים, שנה רודפת שנה, ושוב נשברים שיאי רכישה של מכוניות חדשות. נכון, מרבית השוק הוא שוק הליסינג וההשכרה – הללו רוכשים בכל שנה למעלה מ-60% מסך המכוניות החדשות. ועדיין: המחאות האחרונות הוכיחו כי הכוח בידיים של הצרכנים, ואם נפסיק לקנות, וגם נתחיל למחות, משהו אולי בכל זאת ישתנה לטובה.